מתמודדים? אתם לא לבד.
“זהירות טריגר” זה לא רק ספר, זה מסע של אדם אחד שניסה להבין איך ממשיכים למרות הכל. שירה מדוברת בגובה העיניים, איורים מקוריים, וקודי QR שמובילים אותך לשמוע את הלב שמאחורי המילים.
אודות המחבר
לא תכננתי לכתוב ספר ניסיתי רק לשרוד.
שמי נתן נתי קדר
וזה הסיפור שלי.
התחלתי לכתוב כדי לנשום.
אחר כך גם להקריא —
רק כדי להרגיש שמישהו נמצא בצד השני.
אני מתמודד עם תחלואה כפולה —
שתי התמודדויות בגוף אחד.
התמכרות:
מכור נקי מסמים ואלכוהול,
יום ביומו.
בריאות הנפש:
מאניה־דפרסיה
ופוסט־טראומה מורכבת.
בין 2019 ל־2022 אושפזתי ארבע פעמים.
ניסו לאזן אותי תרופתית,
ואני התמודדתי עם גמילה פיזית קשה,
עם תסמינים שלא תמיד ידעתי להכיל,
ועם רגעים שבהם פשוט רציתי להפסיק להרגיש.
הגעתי למשבר עמוק —
חוסר קבלה עצמית,
תחושת כישלון,
רצון להיעלם.
ולקצה —
ניסיון אובדני שלמזלי לא צלח.
ונשארתי כאן.
נשארתי כדי לספר.
כדי להעביר הלאה את מה שאני קיבלתי —
כלים,
פרופורציות,
תקווה.
לא מתוך כוח,
לא מתוך ריצוי,
לא מתוך הבנה —
אלא מתוך ניצוץ קטן בפנים שסירב לוותר.
כשנשמתי התחילה לחזור —
גם המילים חזרו.
לאט.
בשקט.
מבפנים.
במהלך השנים כתבתי הרבה —
לא תמיד ברור,
לא תמיד יפה,
אבל תמיד אמיתי.
המקומות הכי נמוכים
הפכו למילים —
והכתיבה הייתה הדרך היחידה שלי לדבר
כשגוף ונפש שתקו
מול העולם
ומול עצמי.
היום אני כורך
את כל הרסיסים
לספר הבכורה שלי —
"זהירות, טריגר".
ספר שירה מדוברת
בגובה העיניים —
ארבעים קטעים שנכתבו
במהלך,
תוך כדי,
ולאחר האשפוזים —
על פחד וחמלה,
על כאב ותקווה,
על ייאוש
ועל התחלה.
לאורך הספר משובצים
קודי QR
שמובילים להקלטות בקולי.
שלושים ושמונה מהקטעים
מוקלטים בדיוק כפי שנכתבו —
לפני עריכה לשונית,
לפני שינוי —
אמת חשופה.
זה לא רק ספר —
זה קול.
זו עדות.
וזו הזמנה —
להציץ לרגע
לעולמו של מתמודד נפש.
ואולי —
גם להרגיש פחות לבד.
אם הגעת לכאן —
ברוך הבא.
אני לא יודע
מה הביא אותך —
אבל אני יודע דבר אחד
אף אחד
לא אמור לעבור
את הדרך הזאת לבד.
"הספר הזה נכתב על ידי אדם אחד – ונולד בזכות רבים"
איור אחד - סיפור שלם!
הליצן
ואז אני שומע קול בכי צעקני יוצא מפיו של הליצן,
ניגשתי אליו, הצעתי לו ממחטה,
שאלתי: "ליצן, ליצן, מה קרה?"
"זה בסדר", הוא אמר, "אני בְּהַפְסָקָה!"
הסתכלתי עליו וחיוך נמרח מייד על פניו,
"כשמסתכלים עליי, הדמעות שלי לא זולגות,
כשמביטים בי, הייעוד שלי זה לחייך ולצחוק.
"חה חה חה", הוא צחק בקול רם,
לא הבנתי מה פספסתי כאן.
"אני יכול לשאול אותך שאלה?"
"בוודאי", השיב הליצן,
שלף מכיסו בלון וְנִיפֵּחַ ממנו בובה.
"איזה כישרון יפה זה", הוא קרץ לי, "אה?"
החיוך שלי עלה. אין מה לעשות, לליצן הזה יש מטרה.
שכחתי מה רציתי לשאול,
הסתובבתי והשארתי לו את הַמִּמְחָטָה.
הוא צריך אותה יותר ממני, בכל זאת…
הפסקה..
הפורום הוא מרחב בטוח לשתף, לקרוא ולהרגיש – בלי שיפוט ובלי מסכות.
לכניסה לפורום – מקום לשתף, לשאול ולהיותגיוס ההמונים
כדי להוציא את הספר לאור יצאתי למסע גיוס המונים – הדסטארט.
ולשמחתי – הקמפיין הגיע ל־100%.
לא עמד מאחורי גוף גדול, רק אני, כמה טקסטים וחלום קטן על ספר.
עשרות אנשים, שחלקם לא הכירו אותי אישית ולא קראו עדיין מילה מהספר,
בחרו להאמין בי, במילים שלי, ובמה שהספר הזה יכול לפתוח.
ובינינו?
להגיע ל־100% גיוס היה אחד הדברים הכי קשים –
והכי מספקים – שקרו לי בחיים.
כל תרומה, כל הודעה, כל “יאללה, לך על זה” –
היו בשבילי עוד ניצוץ קטן בדרך אל החלום.
אבל המסע הזה לא היה קו ישר.
תוך כדי עבודה על הספר והקמפיין חוויתי משבר נוסף:
שימוש חוזר, יציאה מאיזון,
ואשפוז נוסף. נכנסתי לגמילה ולאיזון נפשי.
זה היה רגע שבו החלום והקריסה נפגשו באותו מקום.
הייתי צריך לעצור, לבקש עזרה, ולהסכים לקבל אותה.
שלושה שבועות וחצי של אשפוז וגמילה,
ומתוך המקום הזה – עם כל הפחד והבושה –
הסתכלתי שוב על ההדסטארט.
המספרים שם לא היו רק “יעד”.
הם היו תזכורת.
שלכל הדרך הזאת יש עוד שותפים:
אנשים שפתחו את הלב ואת הכיס,
שאמרו במעשה אחד פשוט: אנחנו מאמינים בך. אל תוותר.
הספר הזה יוצא לאור בזכותם.
בזכות כל מי שתמך, שיתף, עודד, האמין.
בזכות קהילה שהוכיחה לי שהמילים האלה לא שייכות רק לי,
אלא למי שצריך אותן.
בזכותם, החלום הזה הפך ממשהו פנימי ופרטי
לדבר חי, מודפס, מדויק.
