אל תהיה קשה עם עצמך, זה רק יַחְמִיר.
אל תלקה את עצמך, זה לא יועיל.
שטוף את הפנים. תִּנְשֹׁם. תירגע.
זה לא נושא שלא הכרת,
לפעמים גם ימים כאלה באים,
צריך לחבק אותם גם כשכואבים,
גם כשאתה ברע, גם כשאתה מרגיש לא טוב,

גם כשאתה ב"היי", מבסוט ברחוב,
הכול יכול להיות מבלבל, מפחיד ומרעיש.
הכול יכול להשתנות ברגע עם או בלי שתרגיש.
בחייך, תכניס אוויר. "סנטר", הלו, מכיר?
תתחבר אליו, שקט לכל הרעש מסביב,
די למחשבות שחוזרות ומשחקות תפקיד.
כולם עכשיו דממה. בלי מה ולמה.
סִירְקוּלַצְיָה, מכיר? תכניס אוויר מהאף, תוציא מהפה, שחרר ת'שריר,
תרפה. גם את הפנים.
כמה רעל יש לנו בפנים.
עכשיו הכול בפוקוס. אתה במקום בטוח יחסית ומוגן.
זה סתם עוד רגש שבא לעשות בלגן.
קורה, יקרה, זה יגיע עוד מעט, לא תמיד יש שליטה
אין לך למה להתחיל מְהוּמָה.
לא צריך לפעול, צריך לקבל, גם כשסופר קשה לך… זה סופר מובן.

אתה תסתגל, אולי זה בכלל המדינה,

"פּוּסְט-טְרָאוּמָה" זה נקרא.
אולי בגללה הלב שלנו עם רגשות לא מכוונים,

בא כשלא צריך ותוקף כשהכול טוב ונעים?
אבל די, אני צוחק, זה לא משנה מה הוביל למה.
תודה שעברנו ובוא נתקדם הלאה.
כתיבה יכולה לעזור, זה עוזר להשתחרר, לחלום, לצחוק או לבכות,
יאללה, קום, תביא חיבוק, תתנער,
הכול עובר.